| Title | : | ביוטופ |
| Author | : | |
| Rating | : | |
| ISBN | : | - |
| Language | : | Hebrew |
| Format Type | : | Paperback |
| Number of Pages | : | 233 |
| Publication | : | First published October 1, 2022 |
הוא חי חיים שבהם "המשימה היחידה שהוא מטיל על עצמו כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית הכוללת גם אותו"; לדידו הבית הוא־הוא מהות הקיום, "מה שיש לך בחיים הוא מה שיש לך בבית ומה שיש לך בחנייה של הבית".
'ביוטופ' מזמן לנו אנטומיה מבריקה של האבסורדים של 'הזהות הנדל"נית', תופעה ישראלית מובהקת, הנצבעת כאן בגוני הפואטיקה הקסטל־בלומית. ז'וזף שימל, היוצא מדירתו רק לסידורים הכרחיים ולטיולים שמכתיבים לו צרכיו של הכלב דמוי התחש שאימץ, אינו מתרחק מן הסביבה הסמוכה של לונדון מיניסטור, אך סביבה זו מספקת לתצפיותיו הפדנטיות אינספור הומלֶסים ססגוניים, תשליל הזהות הנדל"נית, אשר עושר המאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם הוא מתענוגות הספר.
כל המשועבדים הללו לנכסיהם (או להיעדר־נכסיהם), יחד עם הדיירים של שני מִגדלי העשירים המככבים בספר, מאפשרים לקסטל־בלום לקטלג שורת קלישאות של "הביוטופ" התל־אביבי. את הריאליזם המוקפד כביכול של תיאורן מלווה קריצה של סוריאליזם עליז ומפתיע.
עלילת הספר מואצת כששימל מתחיל לצאת מן הבית כדי לבַיֵת בישראל עולים מצרפת, ובעיקר כשמתאחדות הזהות הפרנקופילית שלו עם זהותו כבעל בית: הוא יורש בית בנורמנדי. עד מהרה פולשת לחייו ומתנחלת בהם דרמה יוצאת־דופן של נְכָלים, בעלת אקלים פוליטי, ההולכת ומפקיעה ממנו את נכסיו ומותירה אותו כמי שכבר אינו מסוגל להתחבר לעצמו.
בסופו של דבר הופך האנטי־גיבור חדל־האישים של 'ביוטופ' לדמות מעוררת אהדה, שתהפוכותיה נוגעות ללבנו, וגם בזכותו מצטרף הרומאן לשורה הראשונה של ספריה הבלתי־נשכחים של קסטל־בלום.
ביוטופ Reviews
-
מצד אחד הכתיבה מבריקה, חדות התיאור, ההומור, הסצינות נהדרות
מצד שני, לא הבנתי מה המסר, למה כל זה מתחבר? למה חשוב דווקא סיפורו של האיש הזה? מה רצתה הסופרת להגיד?
אז מתלבט, כי כן נהנתי מהקריאה (עד שהגיבור עצבן אותי ממש) אבל יצאתי מבולבל.
3.5 כוכבים מעוגלים למעלה. -
ספר משעמם וחסר פואנטה. הררי תיאורים של תכני דירות ודמויות פלקטיות, רזות ומעוררות מיאוס.
כתיבתה של קסטל-בלום הייתה תמיד תמציתית אך כחץ מורעל פגעה במטרה וידעה להמית! כעת פג תוקפם של חיציה והקורא מוצא את עצמו גוסס משעמום ורק מייחל שישימו קץ לייסוריו. קשה לי להאמין שמי שנתן ארבעה כוכבים באמת קרא את כל הספר ולא דילג על אי אילו פרקים מיותרים. כנראה החבר׳ה מההוצאה באמת מיואשים, הנה, שוב נפלתי בפח. כדאי מאוד לוותר! -
כמו בשנה שעברה, גם השנה אני מתכנן לקרוא את כל הספרים המועמדים ברשימה הקצרה בפרס ספיר לפני ההכרזה, על מנת להחליט על הזוכה שלי. שנה שעברה הספר האהוב עליי אמנם לא זכה, אך כן ניחשתי נכון את זהות המנצח. נראה אם גם השנה כך יהיה.
וכעת לביקורת: הספר ביוטופ מספר על זוז׳ף שימל. שימל נולד בצרפת ועלה עם אימו בצעירותו ארצה. למרות כל שנותיו בישראל ניתן להבין כי הוא עדיין מאוד אוהב את צרפת וכי הוא עדיין לא התאקלם לחלוטין למנטליות בארץ. שימל היה מרצה בחוג ללימודי צרפת באוניברסיטת תל אביב עד שפוטר. כעת, על שנותר לו היא הדירה שבבעלותו ברחוב שאול המלך, הכלב שלו, הסיגריות והמון פיצ׳פקס. כל ששימל רוצה הוא לשרוד תוך כדי שהוא חי חיים שקטים ונעימים. המצב הכלכלי מאלץ אותו לחפש עבודות והוא מוצא אחת בתור איש הקשר של עולים חדשים מצרפת. בשלב זה הוא פוגש מספר אנשים מפוקפקים ומשם החיים שלו הולכים ומסתבכים.
ביוטופ הוא מונח מתחום הביולוגיה (בארץ). זוהי עבודת המחקר המסכמת של הבגרות בביולוגיה. הביוטופ יהיה לרוב על בעעיל חיים או צמחים. קסטל-בלום עושה ביוטופ על אנשים. הספר מיטיב לתאר את החיים העירוניים והנדלניסטיים. הוא צוחק עליהם. מראה אותם בעליבותם. אנחנו חוקרים את האופרטוניסטים, את ההומלסים, את האנשים שעובדים קשה, ואת אלה שרק מנסים לחיות בשקט ובשלווה. בעיר, כולם אחד בתוך השני, מקיימים יחסי תלות גם אם לכאורה הם בלתי נראים לעין.
בסך הכל נהנתי מאוד מהספר. הוא קריא מאוד, מעלה סוגיות חברתיות שלא תמיד נוגעים בהם, והוא גם מאוד משעשע. החלק היחידי שפחות אהבתי היה הסוף. הוא לא הרגיש לי תואם את התרחשות האירועים. מבלי לעשות ספוילרים רק אגיד שהרגיש לי שהסופרת כפתה את הסוף על העלילה ולאוו דווקא העלילה הביאה אותנו לסיום הזה בצורה אורגנית. -
הספר הזה בהחלט מצייר תמונה מוחשית של תל אביב ואת חייו הבזויים של הדמות הראשית. בתחילת הספר נהניתי לקרוא על הנרגנות של ג'וזף, אך במרוצת העמודים, ראיתי שאין עלילה כלשהיא או התפתחות שלו, ואיבדתי עניין. עם זאת, סיימתי את הספר. הספר מהווה character study על אדם בודד, מוזר ותמהוני. אם נהניתם לקרוא עליו בעשרת העמודים הראשונים של הספר - תהנו גם מהשאר. אם לא - אין סיבה לקרוא אותו.
אני לא נהניתי מביוטופ, ולא ממליץ עליו.
מה שכן, במהלך הקריאה חשבתי על ספר אחר עם תימה דומה שנהניתי ממנו בהרבה - סרוטונין של מישל וולבק, שעליו אני ממליץ בחום. -
ג׳וזף , הדמות הראשית בסיפור - עושה בחירות שגויות בכל רגע ורגע- כקורא יש צורך לצעוק לו- לאאאא אל תעשה את זה זו טעות - שום דבר טוב לא יצא לך מזה. והוא ממשיך וממשיך … הסופרת אורלי קסטל בלום בכתיבה מלאת פרטים מביאה את תל אביב העכשווית ואת נורמנדי הקסומה - ומערבלת בפנים את ג׳וזף שרק רוצה לחיות בשקט מעבר לזכוכיות הצ׳ינצ׳ילה. מומלץ מאוד .
-
הוא כתוב טוב ויש בו כמה רגעים מצחיקים, אבל באיזשהו שלב הוא נהיה בלתי נסבל לקריאה. אני מבינה שזו הנקודה של הספר, אבל הוא בהחלט לא בשבילי.
-
הפוסטמודרניזם לא עוזר כאן ואפילו מה שפוגע
-
אהבתי
-
3.5
-
לא ברור מה המסר של הספר, מה הפואנטה של הסיפור. תיאור מעמיק של כל מיני דמויות הזויות ברמה שמרגיש שישבו על ספסל בת"א במשך חודש ופשוט אספו מספיק תיאורי הומלסים כדי למלא ספר, רק שלא ברורה ההחלטה להכניס אותן לספר. גם הדמות הראשית על כל החלטותיה מעצבנת מאוד ומרגישה לא אמינה ומשרתת בעיקר את האג'נדה שהסופרת רצתה להעביר (מתנחלים הם נוכלים, גנבים ומרושעים, נפגעי פעולות איבה עושים שימוש ציני במעמד שלהם כדי לנצל אנשים תמימים).
נתתי 3 כוכבים מכיוון שלמרות הכל הספר עדיין היה מהנה לקריאה, בעיקר החלקים המוגזמים שבו כמו הפירוט על תהליך הנקיון שעברה הדירה, הזכיר לי את המספר ממועדון קרב והאובססיה שלו לאיקאה.
