שנים טובות by Maya Arad

שנים טובות Reviews

• 
  Racheli Zusiman

  לאה, בוגרת סמינר למורות, עולה חדשה מרומניה, כותבת בכל ראש השנה מכתב "שנה טובה" לחברותיה לסמינר, שמסכם את קורותיה בשנה האחרונה. לאה בשלב מסוים עוברת לארה"ב ושם חיה את רוב חייה. היא מתמודדת עם מערכות יחסים עם גברים שונים, גידול ילדיה, ענייני פרנסה וקריירה, ועוד, וכל זה על רקע התקופה, משנות השישים ועד שנות האלפיים.
  המכתבים מגלים טפח ומסתירים טפחיים, ומזכירים את הנעשה ברשתות החברתיות של היום - כיצד מציגים את הדברים בצורה מאוד מסוימת וחיובית, ולא חושפים הכל... בסופו של כל מכתב מוסיפה לאה מכתב פרטי המיועד לעיניה של חברה אחת בלבד מהסמינר - מירה - ושם היא מפרטת יותר על האמת, אבל כפי שמסתבר לנו בהמשך, גם ממירה היא מסתירה דברים... ואנחנו הקוראים, גם בגלל הפרספקטיבה ההיסטורית, יודעים עוד לפני הגיבורה שדברים מסוימים עומדים לקרות לה, וגם מצליחים (לפעמים) לקרוא בין השורות מה באמת קורה לעומת מה היא מציגה בפני העולם.
  הספר עוסק בנושאים שמאיה ערד עוסקת בהם רבות, כמו עולמם של נשים, עולמם של המהגרים לארה"ב, יחסי הורים-ילדים ועוד. בהקשר הזה הרבה דברים הזכירו לי את הספר "המורה לעברית" שלה. יש גם הופעה והתייחסות משעשעת מאוד למאיה ערד עצמה.
  אני אוהבת את כתיבתה של מאיה ערד, דמותה של לאה מאוד נוגעת ללב ומאוד התרגשתי תוך כדי קריאת הספר, ובמיוחד בסופו, וחשבתי על לאה רבות, כאילו היא דמות אמיתית, מכרה רחוקה שאני מכירה... ממליצה מאוד.
• 
  Oron

  A masterpiece by a master storyteller.
  רכבת הרים רגשית, כאשר דרך מכתבים אנחנו פוסעים צעד אחר צעד, פותרים את התעלומה שהיא חייה של הדמות הראשית, באחת היצירות הכי מרגשות ומיוחדות שיצא לי לקרוא.
• 
  Reuven

  סיפורה של לאה צוקרמן אבל לא רק.
  ילידת רומניה שעלתה לישראל כילדה לחור נידח בנגב ובגיל עשרים בערך, אחרי לימודיה בסמינר עם משמעת לא קלה עברה לארצות הברית לתקופה שהיתה אמורה להיות שנים ספורות והתארכה ליובל. זהו גם סיפורם של הדורות שיבואו, העולם שהשתנה והטבע האנושי.
  סיפור חייה עובר דרך ה'שנות טובות' הזכורות לחלקנו- עם זהבים ונצנצים ששמנו בחרדת קודש במעטפה מבויילת עם 'שתהיה שנה טובה ומתוקה'. את הברכות היא משכפלת (התגלית ששמה 'מכונת צילום' מכה אותה בתדהמה) ושולחת לחברות עימן למדה- מירה, פנינה, דבורה, רבקה'לה, זהבה, ציפי, רינה, שושי, עליזה, חני, נחמה ודינה. לעתים היא שולחת מכתב נפרד לנפש הקרובה ביניהן- מירה'לה- בו היא מפרטת יותר, שופכת את הלב והמועקות, ויש. את הטוב והרע.
  לאה גדלה מנערה יפה לאישה מושכת. במונחי שנות הששים נתפסה כפתיינית ומופקרת לא קטנה, בצדק או שלא. היום יש מי שהיו מכנים אותה 'שרלילה'. טרמפ מקרי בצעירותה גרם לה להתאהב עמוקות באריק, קצין בדרגת סרן. ואבוי, נשוי.
  היא עושה כמיטב יכולתה להצליח בארץ האפשרויות במקומות שונים בה. כדי להתפרנס היא שולחת ידה בעבודות שונות ומתמחה עם הזמן בנדל"ן. היא משקיענית, עובדת קשה ומאמינה שבאמריקה מי שמתאמץ יצליח. אופטימיסטית חסרת תקנה גם בזמנים קשים, משברים כספיים ואישיים ומתעקשת לראות את האור בקצה המנהרה. יש בה נאיביות ואמונה ש'יהיה טוב' גם בקשרים עם גברים כולל ג'ף לו ילדה את יונתן וארי ומתגלה כ'שליימזל' ודרעק.
  חייה הם רצף עליות ונפילות. פסגות ותהומות, בחירות מחורבנות והצלחות. ההתרסקות הכללית והפרטית במשבר 2008 בצד חופשות מדהימות עם בן הזוג הנדיב לז. חלק מבחירותיה הגרועות בשל העדר ניסיון בגיל צעיר.
  השנים טסות, התינוקות של חברותיה גדלים וחלקם הורים בעצמם. בצד השמחה על הנכדים צער על מי שהלכו לעולמם.
  ובין הדפים מתגלה ההיסטוריה הישראלית ממלחמת ששת הימים ויום כיפור. ההתפתחות המואצת שהיא עדה לה בביקורים. פערי המנטליות. בארצות הברית מתו��ך זה מקצוע רציני, מכובד ומחייב, לא ה'חאפ לאפ' הישראלי. חרדת הקודש שמייחסים האמריקאים לחג המולד.
  הטבע האנושי שיכול להיות מקסים ואנושי בצד נבזות של עורכי דין ויורשים (של לז, למשל). 'חברות' היכולות להכפיש ולהעליל ללא בושה.
  כישראלית היא מתקשה לתפוס תחילה את מימדי היבשת. שעת נסיעה לעבודה היא דבר שבשיגרה כמו גם ילדים ונכדים במרחק שעות טיסה.
  ה'שנות טובות' במעטפה שעברו הסבה לאימוג'ים בסלולרי. העולם החדש. תגלית האימייל וחברה קטנה בשם 'גוגל'. ההלם אחרי 9/11.
  חמישים שנה הם פסיק בהיסטוריה אך נתח נכבד בחיים ופרק זמן שיכול לשנות את העולם מקצה לקצה.
  פער הדורות וערכים שהשתנו. כשקשיש צובט בחיבה את לחיה של נכדתה בת השש-שבע היא אומרת 'אל תיגע בי בבקשה, לא נעים לי' והוא נכלם. היא כילדה היתה חוטפת סטירה על עזות הפנים. משפחות ללא נישואין או חד מיניות, בקרב בני דורה זה היה בלתי נתפס.
  הספר נחתם במכתב החמישים והאחרון של לאה ופרק שכתב בנה יונתן שישפכו אור נוסף.
  משובץ פה ושם ביטויים ועגה כמו 'ביג מיסטייק', No ring no bring, ירידת ערך נדל"ן-under water .שמאטעס, צאצקע ובובולינה.
  ('איך היינו אומרים? גוף פצצה, פנים אחרי הפצצה' ).
  אז מי את, לאה?
• 
  Michael Milgrom

  I love Maya Arad’s writing and think it’s a shame that more of her work hasn’t been translated into English. This is an epistolary novel, consisting almost entirely of letters written by one woman, Leah, to her classmates from a teachers’ seminar in Israel. They graduated in 1966 or 65 and Lean conceives the idea of writing a Rosh Hashanah letter to them all every year. The rest aren’t so interested but Leah keeps it up for 50 years. She moves to the US a year after graduation and one of the plot devices, revealed gradually through the book, is how she wound up there. To most of her classmates, Leah is constantly positive, but she saves the more intimate things for postscripts which she includes only in the copies of the letter she sends to the one classmate who really keeps up with her. Her story is ultimately very moving and totally worthwhile. As always, Arad’s writing is very clever. She even makes herself a minor character.
• 
  Shira

  מאיה ערד עשתה זאת שוב.
  כל שנתיים שלוש, בעקביות מדהימה, היא מוציאה ספר חדש, בז'אנר שונה וכולם ללא יוצאי מן הכלל מעולים. אחרי שאתמול מצאתי את עצמי קוראת עד אחת וחצי בלילה ולא מסוגלת להפסיק את העמוד האחרון, ובסופו נשארת עם עיניים לחות (שני האירועים נדירים למדי אצלי) החלטתי לא לוותר גם על כתיבת ביקורת, כי מאיה ערד ראויה לה, והספר "שנים טובות" ראוי לה. והפעם טוויסט מתוחכם ושנון על רומן מכתבים. אישה לא נעימה, כמו כל גיבורותיה של ערד, כותכת מדי שנה מכתב שנה טובה לחברותיה מהסמינר למורות. כל מכתב הוא סיכום השנה שעברה על לאה, גיברת הספר, ומשקף את התיחסותה האישית והלא אמינה בעליל לאירועים.
  אנחנו כקוראות מנוסות יודעות כבר דבר או שניים על מספרת לא אמינה ועדיין מאיה ערד מצליחה להפתיע אותנו. סיום הספר נותן אפשרות לגאולה מסויימת לאישה לא קלה, ולרוב לא חביבה שחיה חיים לא פשוטים כמהגרת ישראלית בארה"ב. המכתב האחרון, של בנה, הוא תוספת מבריקה מהסוג שערד טובה בו. לראשונה, היא גם מכניסה את עצמה כדמות משנית ביותר בסיפור, בשמה האמיתי, ובכך נותנת הסבר אמין לכך שאנחנו קוראים את המכתבים של לאה. (כמובן שלאה לא שמעה על ערד הסופרת ולא קראה אף אחד מספריה, כל כך מבריק וכל כך מאיה ערדי מצידה) ומי שלא בכתה עד עכשיו תבכה לבסוף כשתקרא את המכתב של אלה, שאת זהותה לא אגלה מחשש ספויילרים, טבל,עורלה ושביעית.
  אז קריאה נעימה (פחות או יותר) ושאפו גדול לערד, הסופרת היחידה שאני יודעת בוודאות שאקרא כל סופר שהיא כותבת גם אם הוא יהיה ספר בישול.
• 
  Shlomi Pasternak

  שלושה ימים של קריאה. החיים בצורתם הגולמית, הבוסרית, המלאים בריקנותם.
• 
  ˚ ༘♡ ⋆｡˚Hatool˚ ༘♡ ⋆｡˚ (SEMI-HIATUS)

  this book fucking hurts